יום שישי, 4 באוקטובר 2019

בצער רב וביגון קודר

הריני מודיע בזאת כי הסרתי פוסט נבזי מהבלוג שלי.
נראה לי שכבר השגתי מה שרציתי, או ליתר דיוק לא אקבל משהו שאני לא מעוניין בו. כתבתי אותו אחרי שראיתי סרטון על עבודה בתנאים קשים בלי חופשה ובלי שכר. ועדיין חוקי להעסיק ככה עובדות גם במדינות המפותחות ביותר.
וגם קראתי את “זה” של סטיבן קינג עם דמות אחת שהסופר נתן לה שם משפחה שבו מופיע העיצור ב’ דגושה בשווא ואחריו העציור פ’ דגושה וגם הוא בשווא. והייתה לו גם אימא שקראו לה סוניה, מגוננת כזאת, ששמרה עליו טוב טוב שלא יהיה בין המקובלים של בית הספר. והקשר לסרטון? המשרה שהסרטון מדבר עליה קרויה “להיות אימא”.
אז היו לי דעות אחרות על הסרטון הזה, ובטח אחרי אירוע עם המשפחה שאחריו הוספתי סיפור ב"פייסבוק" שבו כתבתי שהאגו דיבר מתוכי ואני לא מתחרט על כך. לא במקרה שמתי אותו בין ראש השנה ליום כיפור.
אז רציתי להעביר בדרכים שונות את המסר שלי שאני לא רוצה להיות בגילי איזו גרסה של אדי קספברק. ניסיתי על ידי סרטון מ"סיינפלד" שבו אימא ואבא קוסטנזה מרתקים את הבן ג’ורג’.

אבל ראיתי שזה הצחיק את אימא שלי, ולא שמתי את הקישור בשביל להצחיק את אימא. ממש לא! אז יום אחד החלטתי לכתוב בצורה קצת יותר בוטה בלי שאכפת לי שזה נשמע כמו פוסט של נער מתבגר. העיקר שהמסר יעבור.

יום שני, 26 באוגוסט 2019

הסירו לך את דף הפייסבוק? חדשות טובות!

בשבילי, דברים כאלה סתם מעמיסים על המיינד. כל שני וחמישי אפשר לקרוא במדורים כלכליים את חדשות הפייסבוק. כל הזמן חוסמים משתמשים ומסירים דפים. אותי משעמם לקרוא תלונות עליהם וגם התגובה הידועה “פייסבוק זו דיקטטורה”.
תמיד יש לאנשים נימוקים למה אסור לפייסבוק לחסום אותם, אבל אני הפסקתי להתעניין; יש גם כאלה שמגישים תביעות לבתי משפט, אבל אני לא מעוניין להגיע לשם. אני גם לא רוצה לראות בעצמי קרבן. יש גם דרכים לא משפטיות להתמודד איתם, והן לא פחות טובות מתביעה. אני זוכר כמה פעמים ניסיתי לייעץ להתנתק וזהו! אבל זה לא פשוט כשאנשים בונים את העסקים על הפלטפורמה. אבל למדתי פעם פתגם נאה: אל תשים את כל הביצים בסל אחד! אז הפתרון שלי הוא להתנתק בהדרגה: לקבוע תאריך יעד, ולהודיע לכולם שאת/ה מתנתק/ת מפייסבוק עד תאריך זה.
בינתיים, אפשר לחשב מסלול מחדש: אפשר לבנות אתר כמו בימים הטובים, לעבור לקבוצות דיון ורשימות דיוור, וכד’.
אחרי שהצעתי את זה, לא מתאים לי להישאר בפייסבוק. ראיתי יום אחד ב"מזבלה" שהסירו דף פייסבוק. הגבתי שהסרת הדף היא חדשות טובות עבורי כמתנתק מפייסבוק כי כך אמצא פעילויות כאלה שאני מחפש גם באתרים אחרים. הטוקבק פורסם, אך נמחק, ואני לגמרי מבין את צוות ה"מזבלה": הרי בלי “פייסבוק” אין להם קיום.

יום שלישי, 16 ביולי 2019

עד הודעה חדשה

מה שהכי ירגש אותי
יהיה שיגיעו הכריות שהזמנתי
ויהיה יותר נעים להסתכל
על מה שאני מוציא מתוך הציפיות.
על מה חשבתם? על לידה?

יום שלישי, 2 ביולי 2019

עבודה בשל"ח

למה להגיש עבודה כזאת?
פעם, כשלמדתי בבית ספר תיכון היינו יוצאים גם לימי של"ח - שדה, לאום חברה.
היו מוציאים אותנו לטיולים שאחריהם היינו אמורים להגיש עבודה. בכיתה י"א גם היו מחזירים אותנו מהפעילות לבית הספר להטיל עלינו עבודה. היה עלינו להגיש 5 דפים + רשימת מקורות. אני החלטתי שהעבודה שאכן אני מגיש עבודה בת 5 דפים, אבל ריקים. מה הבעיה עם עבודה כזאת? שהייתי היחיד. הדרך שבה הוטלה עלינו העבודה הזאת מזכירה לי שיטות של מפקדים להעניש טירונים. השאירו אותנו סתם בכיתה. לפעמים המורה לא היה מוציא מילה מהפה ורק משאיר אותנו בטענה שאנחנו מפריעים.
אז זאת העבודה שהגשתי, ותעשו לי טובה אל תשאלו שאלות כמו “מה ניסיתי להשיג בזה?”. עם התנהגות כזאת של מורה כלפינו אני לא יודע מי רוצה להיות תלמיד טוב.
מאוחר יותר היה לנו יום של"ח ביפו וגם שם מצא המורה לנכון להעניש כמה תלמידים ולהשאיר אותם להתייבש על איזה פיסטין בזמן שחבריהם מבלים בשוק הפשפשים.
בעקבות העבודה שהגשתי קרא לי המחנך, מר רזניק, לשיחה ואמר לי שהוא נאבק עם המורה לשל"ח שהחליט להכשיל אותו, ובסוף סוכם שאקבל ציון 55, הציון העובר הנמוך ביותר.
הוא נכתב בתעודה בתוספת ההערה “מזלזל”, הערה שלא השפיעה כהוא זה על תוצאות הבגרות שלי - ובצדק!

יום שישי, 7 ביוני 2019

לשאול או לגגל

מה שבאמת גרם לי לחפש תשובות לשאלות שלי במנוע חיפוש, זה שלפעמים כל מה שאני מקבל על שאלה הוא איזה לייק מסכן בפייסבוק.
אז באמת הגיע הזמן להפסיק אם המנהג המגונה הזה להשתמש באתר LGMTFY בתגובה לשאלה שנשאלה בפורום.
לפני מספר ימים איזה שמוק נתן לי תגובה כזאת, ומה שקרה זה שנזכרתי בפרק אחד ב"פרייז’ר" שבו הד"ר נותן ללקוח בודד שיעור בנימוסים והליכות:
Etiquette Lesson
אז אתחיל בזה שאני לא צריך שילמדו אותי להשתמש במנוע חיפוש, ושתגובה כזאת בסה"כ מגבירה את הפופולריות של מנוע חיפוש שהוא ממילא פופולרי מאוד.
המידע שאנשים מחפשים אינו נוצר על ידי מנוע החיפוש, אלא על ידי אנשים שכותבים תוכן או עונים לשאלות.
הרבה פעמים מנוע החיפוש גם מציג בין התוצאות קישור לאתר שבו השאלה נשאלה ונענתה.
הנקמה שלי היא שהצלחתי לקבל גם תשובה טובה באמת.

אז אם כבר ממליצים לחפש בגוגל או מנוע חיפוש אחר, למה לא להציג קישור לתשובה טובה שנמצאה שם?

יום ראשון, 28 באפריל 2019

שיתוק שינה

עם תחילת שעון הקיץ התחלתי לאמן את עצמי לקום מוקדם בבוקר.
כיוונתי את השעון המעורר שבטלפון הסלולרי שלי לשעות כמו 05:50 ובהדרגה הפחתתי.
יום שבת אחד בבוקר אני שומע את ההודעה מהטלפון שלי: “הגיעה השעה לקום; השעה חמש ושלושים. הגיעה השעה לקום; השעה חמש ושלושים …”.
אני לא מצליח לקום, ואני יודע שאם לא אפסיק את השעון המעורר הוא ינסה שוב להקיץ אותי עוד 10 דקות.
הפעם הגיע הזמן לקבוע לעצמי תור לנוירולוג אם אני לא מצליח לקום גם מהגירוי החיצוני הזה. ואולי עד שיגיע התור אצטייד בשעון מעורר עם צליל יותר חזק כמו צלצול טלפון החוגה בזמנו.
בסוף עם עזרה מאיש שפגשתי בחלום אני מצליח לצאת מהמיטה. לוקח את הטלפון ורואה שהשעה היא 05:09.
ולא כיוונתי לי שעון מעורר.
אז בעצם הכל בסדר, אבל לא כדאי לחזור לישון.