רשומות

הצטננות

שונא לדבר בטלפון ולהישמע מצונן לצד השני.
אני לא רוצה שיתעניינו אם אני מצונן, ולא צריך שיגידו לי בסוף “תרגיש טוב”.
אם אני באמת מצונן, ומצפה לטלפון אני משאיר הודעה כזאת:
“שלום, אני מצונן ולא רוצה לדבר על זה,
אז אני לא עונה לטלפון.
נא לא להשאיר הודעה”.
כל מה שאני רוצה זה שהיום הזה יעבור
כך שהכי טוב זה לדלג על המקלחת
וללכת לישון כבר ב-7 בערב.
כמה שעות ואתעורר ולא ארגיש
שאני בכלל לא מרגיש טוב.
דברים לא עובדים ככה
ולחלומות יש לוגיקה משלהם
והיא אינה ברורה לי.
אני מתעורר עייף וחש כי החלום
מתערבב לי במציאות.
לא פשוט ברור שאני הולך לישון בשביל שלא
אהיה עייף.
בסוף אני מצליח.

משפחה בוואטסאפ

תמונה
משפחה בוואטסאפ
משפחה בפייסבוק
עוד לא הצטרפתי לוואטסאפ,
וגם מפייסבוק בחרתי להתנתק.
חבל שהזכויות לא להשתמש בטכנולוגיות האלה
איננה מובנת מאליה כשיש משפחה.
יודעים מה?
עוד לא גיניתי את ג’ים מוריסון על הביוגרפיה שיצר לעצמו.
אני עדיין נהנה מהשיר הזה:כי, בעצם, למה שלא אהיה פשוט חופשי.
למה צריך לשאול אותי גם שאלות כמו “מה זה מפריע לך?”?
וואלה, טוב שאין אף גורם להגיש לו טופס בקשה לאישור סגירת פייסבוק עם השאלה “מה זה מפריע לך?”.
חבל שכשיש משפחה לא פשוט ברור שמותר גם לא ללכת בעדר ולהשתמש בוואטסאפ ופייסבוק.

צבע אדום במקום

שוב מגיע חג החנוכה.
עבור מי שכבר סיים י"ב החג הוא כבר לא חופש מהלימודים. אני מבין לקראת החג הזה ממה שווה להיות מנותק כשאני שוב קורא טור של אימא שלוקחת את הילדים שלה לפסטיגל, ולא נהנית ממנו כי בסה"כ לקחת ילדים לפסטיגל זו הקרבה. ואני לא אספר מי זאת1 רק אגיד שתענוג גדול לראות שהטוקבקים לכתבה - וגם לגופה של הכותבת - עוד לא התפרסמו.
חגיגה של הוצאות על כרטיסים ועוד כל מיני חרטבונות שמציעים לילדים בשביל שינג’סו להורים שיקנו להם. וזה עוד אחרי שמצאו סוף סוף חניה.
אולי בעצם עדיף להתגורר בעוטף עזה?
כי לצד הטור על התענוג המפוקפק שקוראים לו פסטיגל אני קורא גם על שיגור של רקטה מעזה. וגם את הספר “שבט”(Tribe) של סבסטיאן יונגר קראתי פעם. בספר, המחבר מתאר את זוועות המלחמה, אך הספר אינו אנטי מלחמתי. הוא מספר שם על הדברים הנוראיים המתרחשים דווקא בעתות רגיעה. כמו החרדה שמתפרצת פתאום כשהכל נראה רגוע.
נרה שזורמים יותר טוב כשרצים לממ"ד או למקלט או לתפוס מחסה מאשר כשנוסעים למופע של חג החנוכה עם הילדים. עוד לא שמעתי שמחפשים חניה בדרך למקלט או שמישהו עומד ומוכר צעצועים וממתקים “שווים” בכניסה לשם.

בצער רב וביגון קודר

תמונה
הריני מודיע בזאת כי הסרתי פוסט נבזי מהבלוג שלי.
נראה לי שכבר השגתי מה שרציתי, או ליתר דיוק לא אקבל משהו שאני לא מעוניין בו. כתבתי אותו אחרי שראיתי סרטון על עבודה בתנאים קשים בלי חופשה ובלי שכר. ועדיין חוקי להעסיק ככה עובדות גם במדינות המפותחות ביותר.
וגם קראתי את “זה” של סטיבן קינג עם דמות אחת שהסופר נתן לה שם משפחה שבו מופיע העיצור ב’ דגושה בשווא ואחריו העציור פ’ דגושה וגם הוא בשווא. והייתה לו גם אימא שקראו לה סוניה, מגוננת כזאת, ששמרה עליו טוב טוב שלא יהיה בין המקובלים של בית הספר. והקשר לסרטון? המשרה שהסרטון מדבר עליה קרויה “להיות אימא”.
אז היו לי דעות אחרות על הסרטון הזה, ובטח אחרי אירוע עם המשפחה שאחריו הוספתי סיפור ב"פייסבוק" שבו כתבתי שהאגו דיבר מתוכי ואני לא מתחרט על כך. לא במקרה שמתי אותו בין ראש השנה ליום כיפור.
אז רציתי להעביר בדרכים שונות את המסר שלי שאני לא רוצה להיות בגילי איזו גרסה של אדי קספברק. ניסיתי על ידי סרטון מ"סיינפלד" שבו אימא ואבא קוסטנזה מרתקים את הבן ג’ורג’. אבל ראיתי שזה הצחיק את אימא שלי, ולא שמתי את הקישור בשביל להצחיק את אימא. ממש לא…

בלוג כותבים בטאקט

נראה לך?

הסירו לך את דף הפייסבוק? חדשות טובות!

בשבילי, דברים כאלה סתם מעמיסים על המיינד. כל שני וחמישי אפשר לקרוא במדורים כלכליים את חדשות הפייסבוק. כל הזמן חוסמים משתמשים ומסירים דפים. אותי משעמם לקרוא תלונות עליהם וגם התגובה הידועה “פייסבוק זו דיקטטורה”.
תמיד יש לאנשים נימוקים למה אסור לפייסבוק לחסום אותם, אבל אני הפסקתי להתעניין; יש גם כאלה שמגישים תביעות לבתי משפט, אבל אני לא מעוניין להגיע לשם. אני גם לא רוצה לראות בעצמי קרבן. יש גם דרכים לא משפטיות להתמודד איתם, והן לא פחות טובות מתביעה. אני זוכר כמה פעמים ניסיתי לייעץ להתנתק וזהו! אבל זה לא פשוט כשאנשים בונים את העסקים על הפלטפורמה. אבל למדתי פעם פתגם נאה: אל תשים את כל הביצים בסל אחד! אז הפתרון שלי הוא להתנתק בהדרגה: לקבוע תאריך יעד, ולהודיע לכולם שאת/ה מתנתק/ת מפייסבוק עד תאריך זה.
בינתיים, אפשר לחשב מסלול מחדש: אפשר לבנות אתר כמו בימים הטובים, לעבור לקבוצות דיון ורשימות דיוור, וכד’.
אחרי שהצעתי את זה, לא מתאים לי להישאר בפייסבוק. ראיתי יום אחד ב"מזבלה" שהסירו דף פייסבוק. הגבתי שהסרת הדף היא חדשות טובות עבורי כמתנתק מפייסבוק כי כך אמצא פעילויות כאלה שאני מחפש ג…

עד הודעה חדשה

מה שהכי ירגש אותי
יהיה שיגיעו הכריות שהזמנתי
ויהיה יותר נעים להסתכל
על מה שאני מוציא מתוך הציפיות.
על מה חשבתם? על לידה?