פוסטים

מציג פוסטים מתאריך 2015

הכי מעצבן בחורף

תמונה
חורף, אתם יודעים, זאת העונה הזאת עם הקור והגשם וההצפות והפקקים הבלתי נסבלים ועוד ועוד ועוד…. האמת? ממש, אבל ממש לא צריך ללבוש מעיל כל החורף.החורף הזה עוד לא לבשתי מעיל, ואני עדיין מסתובב עם חולצה קצרה. אז כל אחד חייב לשאול “לא קר לך?”“. אז, לא כל כך קר. אפילו חמים ונעים בחוץ. בד”כ רק לפעמים גם חם וגם קר בו-זמנית.
אבל יותר גרוע מהשאלה “לא קר לך?” זה כשאומרים “קר לי לראות אותך!”. כאילו אני לא פוגע רק בעצמי כשאני לא מתלבש מספיק חם, אלא שאני ממש רשע מרושע שגורם גם לאחרים להתקרר.
זה קרה לי פעם במילואים שעשיתי בחורף. ותאמינו לי, אם תעשו מילואים בחורף יבוא הגשם, ויירטבו לכם הבגדים. אז באמת ירד גשם ונרטבו לנו הבגדים. אז החלפנו באוהל, ואני לובש את החולצה ורוכס הכפתורים בעצלתיים תוך כדי שאני משוחח עם החברים לאוהל. קם אחד וקורא לעברי “תתלבש כבר! קר לי לראות אותך!”. אני לא אוהב את זה, אז אני עושה הפסקה. מותח לצדדים את החולצה איפה שעוד לא רכסתי, מראה לאותו צ’לובק את החזה החשוף שלי, ואומר לו “בוא תסתכל עוד קצת!”.

חברת הביטוח

אני עם האנשים האלה גמרתי. החלטתי ככה אחרי שהבנתי שהשנה כבר לא תהיה לי תעודת פראייר, המזכה אותי בהנחה בתשלום הפוליסה, אחרי שהגשתי תביעה. קרה לי עוד מקרה בבשנה החולפת בו הייתה נזילה מחדר האמבטיה שלי לשכנים. אז התקשרתי לחברת נזקי הצנרת שבהסדר, והזמנתי אינסטלטור. הוא בדק מה קורה בדירה מלמטה, ומצא שזאת בעיית איטום בסיליקון. הוא גם אמר לי להתקשר לתאם איתו תיקוני טיח בדירה של השכן לאחר שבועיים. לאחר שבועיים אני מנסה להשיג את חברת נזקי הצנרת, ומחכה שיתקשרו אליי. בסוף אני מקבל טלפון ומודיעים לי שהם לא יעשו כלום אצל השכן מלמטה כי מה שהיה אצלי זה לא נזקי צנרת. לפחות החזירו לי את דמי ההשתתפות העצמית ששילמתי. החלטתי שאני עם החברה הזאת גמרתי, ולא אחדש את הפוליסה.אז אני מקבל טלפון,מהחברה בקשר לביטוח, ומבקש שלא יתקשרו אלי יותרי.
אומרים לי “מה זאת אומרת לא להתקשר?”.
“אני לא לקוח שלכם”.
“מה זאת אומרת?”.
“פשוטו כמשמעו.”.
“יש לך פוליסה אצלנו.”.
“יש חוקים בארץ הזאת ואסור לכם לחדש בלי אישו ממניר”.
“אנחנו לא מחדשים, אני מבטלת לך את הפוליסה ולא תהיה מכוסה”.
“אחלה! גם ככה אני משלם לכם הרבה כסף בשביל…

בית חרושת לקרח

תמונה
אם לא שמתם לב, המבנה בתמונה הוא בית חרושת לקרח. ועל הגג אפשר לראות שרידים של מה שהרכיב עליו שלט גדול שעליו כתוב “בית חרושת לקרח”. אני שמתי לב לבית החרושת לקרח רק משום שאני זוכר את המבנה הזה ברחוב התלמיד פינת דרך רמתיים מהימים שבהם עברתי עם הוריי לגור בהוד השרון. גם אז, כבר לא ייצרו שם קרח כי כולם פאו”י עברו למקררים חשמליים עם מקפיא.
דבר אחד טוב בבלוקי הקרח: אחרי שייצאו מהמפעל הם כבר לא היו מושפעים מהפסקות חשמל, כמו זו שממנה סבלו תושבי השרון ובעלי המרכולים שם.נראה לי שבקרוב גם המבנה הזה לא יישאר שם. אין לי מושג מה יהיה שם במקום: עוד מגדל מגורים, נתיב לפנייה ימינה ללא רמזור או משהו אחר. Written with StackEdit.

על טיפולי שיניים ושירי מלחמה

שוב, ההגיון הפשוט הביא אותי למסקנה שעליי לקבל טיפול שיניים. לא צריך מוח כ”כ מבריק כדי להגיע למסקנה הזאת כי כשמרגישים שנשברת שן, זה מה שעושים.
לצערי, זה היה ערב חג כך שהחלטתי שכשיצא החג, על הבוקר אתקשר למרפאת השיניים ואקבע תור.
בינתיים הלכתי לישון, וחלמתי שאני מטייל בכיף באיזה אתר מעניין, ואז אני נזכר שאני צריך לקבל טיפול בשן. מייד מצאתי את עצמי על כסא של רופא זובי. הרופא הוציא את מה שהיה צריך, ואז ניגש לאחד המדפים והוריד ממנו קופסה קטנה שכתוב עליה “כתר זמני”. אבל אז הוא אמר לי “רגע אחד, בשביל כתר זמני צריך טופס 17…”.
התעוררתי מהחלום, וחיכיתי עוד יום, ואז התקשרתי למרפאת זובי לקבוע לי תור. הגעתי למרפאה, ועברתי שם בדיקה קטנה. האמת שבחלום הכל נראה יותר טוב. באמת עדיף שבאמצע הטיפול יגידו לי ללכת להביא טופס 17. נשלחתי לעשות צילומים, ונקבע לי תור לטיפול שורש.
בעודי ממתין להתחלת טיפול השורש, התחילה אינתיפאדה שלישית. פתחתי “וואלה!” וקראתי ביקורת על שיר האינתיפאדה “מי שיורה עלינו בן זונה”.
ואני שאלתי בטוויטר למה צריך לחכות שיירו עלינו בשביל להוציא שיר כזה? מה עם אלה שעוקצים אותנו ומוציאי…

יום הולדת מתיש

כשממשיכים לשמר את המסורת החילונית-אורתודוקסית הזאת שקוראים לה יום הולדת, אני לא מרגיש שהעולם התקדם. הוא ממשיך להקיף את השמש במסלול הרגיל שלו, ומה שמתקדם הוא התאריך. ואז מתקרבים להם ימים חסרי כל ייחוד שצריך להיערך אליהם, ללכת לקנות מתנות, למסור אותן וגם לחגוג עם עוגת יום הולדת, ואולי גם לשיר קצת מאותם שירי יום הולדת.
אם זה יום הולדת לילד, אין סיכוי שזה ייגמר במתה, שירי יום הולדת שמחים ועוגה. סביר להניח שיהיו כמה מריבות סוערות עם האחים סביב המתנות האלה כי לילדים יש חוש מפותח לצדק.וגם הפאקינג יומולדת שלי מתקרב. כשעוד הייתי בפייסבוק, התכוננתי ליום ההולדת בכך שהחלטתי להסתיר אותו מהחברים. אחר כך מישהי מהמשפחה כתבה לי על ציר הזמן “מזל טוב ליום הולדתך”, וגם החברה’ מהקומונה ההיא בתפוז ראו וכתבו לי בקומונה “מזל טוב” שלא רציתי בו. אני מודה למברכים והמזלטובים ממשיכים להצטבר. בפייסבוק גם דאגתי למחוק את הברכות. בשנים שלאחר מכן התכוננתי יותר טוב, וחסמתי את ציר הזמן שלי לכתיבה ע”י משתמשים אחרים.
בנוסף, כל פעם שמתקרב יום הולדת מוטל עליי להכין רשימה של מתנות שארצה לקבל. האמת, לא מעניין אותי מה אקבל,…

לכל שאלה תשובה? זיבי!

תמונה
אני רוצה להיות ההוא המעורער בנפשו שנעלמו עקבותיו.
בעצם, למה מעורער בנפשו? שפוי ומנסה לשמור על שפיות.
בניגוד למונטי פייתון, אני דווקא כן מצפה לאינקוויזיציה הספרדית.אני משתדל להימנע מלספר דברים לאנשים כדי שלא ישאלו יותר מדיי שאלות.
ניקח, לדוגמה, את העסקה הגרועה הזאת שביצעתי. אני מעדיף אותה חתומה בעבר. אז בטח כל צד ד’ שידע יתחיל להתעניין למה, וישאל למה לא ביצעתי את העסקה הדפוקה הזאת בדרך יותר טובה ועם מישהו אחר.
תודה, אבל אני לא חש צורך להסביר את עצמי.ולזה ששואל אם אני עוד גר עם ההורים: לא רוצה לענות לך, ולמעשה אין לי על מה לדבר אתך.ועוד בור ללא תחתית לסיום זו השאלה “כמה אחים אתם?”.
אשמח לדעת מראש איפה אורבים לי אנשים עם השאלה הזאת. אחר כך יש גם אתה הראשון? נשואים? מה עושים? כמה ילדים? בני כמה?
וואו, dude, לא ידעתי שמשפחות זה דבר כל כך מעניין.

היום במוזיקה

תמונה
קראתי באיחור ידיעה מצערת על מות ארתור ז,”ל בנו של ניק קייב.
זאת הזדמנות להתמקד במה שחשוב באמת: במוזיקה ובתרבות.
אז נזכרתי באמן האוסטרלי, והנה לפניכם האלבום The Boatman’s Call :האזנה ערבה!

הומלס מרצון

בעצם, אני לא יודע אם זה באמת מרצון.
איש אחד עובד, גר בשכירות, משלם שכר דירה ומסים ו… יש לו חובות לבנק!
והבנק לוחץ עלליו לסגור את האוברדרפט, אז מה עושים?
מגדילים את ההכנסות או מפחיתים את ההוצאות, אבל איך?
אז הנה בלוג שכתב אחד שמצא לו פתרון מחוץ לקופסה:
http://free-rent-il.blogspot.co.il/רעיון לא רע, אם מתאים לכם לחיות במקום שבו קר בחורף וחם בקיץ ויש סכנה של התרטבות בגשם, ואם מתאים לכם לעבור לחיות בחברה אלימה עם גנבים,
יתרונות:אין שכר דירהאין חשבונות מים, גז, ארנונה, חשמל. חשבון סלולרי דווקא יש.אין נזילות לדירה של השכנים מלמטה.דווקא חיים עם אנשים סבבה. ואם יש בעיות, אפשר לכתוב על זה בבלוג.אפשר גם לקבל סיוע בשכר דירה.לצערי, זה פתרון ליחידים, ולא למשפחות עם ילדים, שגם הן לפעמים מגיעות למצב כזה.

ג'אנק פוד

המבורגר, זה מה שבא לי עכשיו. המבורגר טעים ומזין עם פטריות פורטובלו ורוטב סרירצ’ה וכל התוספות. אני אגיד לכם למה: כי נמאס לי מכל האווירה העכורה הזאת סביב המבורגרים.
ביקרתי בבלוגים של הארץ, ומה ראיתי שם?
אוי אוי אוי! בלוגר אחד כתב על המבורגר
הוא דווקא ממש, אבל ממש לא כתב שההמבורגר הזה הוא מזון בריאות, אבל הפוסט מייד הוציא את כל הבריאותנים והמומחים למדעי ההשמנה לכתוב את תגובותיהם המלומדות ולחלק ציונים:
לייק לחושבטוב ודיסלייק למי שאינו חושבטוב.
וחושבטוב זה מי שכותב דברים כמו “המבורגר זה רעל.” ו”המבורגר זה רעל, נקודה.”.איזה יופי של עניין בחיים: המבורגר זה רעל!כמה המבורגרים כאלה בן אדם טוחן בשביל שיגידו לו שהוא בדרך לצינתור?
וואו, איזה מדרון חלקלק! אבל אני אגיד לכם איזה מדרון חלקלק אני רואה: שבכל מקום מנסרים במוח עם בעיית השמנת היתר והקלוריות. מדרון חלקלק של שעמום. פעם חייתי באמריקה, והייתי נוהג ללכת לוונדי’ז ולהזמין שם המבורגר “פה גדול”: 3 קציצות מרובעות עם גבינה בלחמנייה”. הגשמתי עוד חלום אמריקאי: מקום שלא מפמפמים לך בכל חור שהמבורג זה רעל.

ברוטליזם

תמונה
ברוטליזם הוא מושג באדריכלות שהמשמעות שלו היא בסה”כ בנייה מבטון בלי תוספות כמו חיפויים, אפילו לא שפריץ. קראתי עליו לראשונה בפוסט הזה בבלוג הצילום של הארץ. הבניין שבו הייתה ממוקמת הכיתה שלי שנתיים ב”אורט” ענה להגדרה הזאת, והוא אחת הסיבות שבית הספר כונה “כלא אורט”.עיצוב ברוטליסטי יכול להיות גם יצירתי וחדשני, כמו שהיה עבורי פעם בניין “אגד” הסמוך לתחנת הרכבת “בת גלים” (ידוע היום כ”מרכזית בת גלים”) ונראה כמו בניין קומות הבנוי על פירמידה הפוכה.
אלה לא ממש בניינים ברוטליסטיים, סתם מגדלי מגורים - לא יפים יותר מבניינים ברוטליסטיים - שצמחו בשכונתי החביבה. בטח יוסיפו להם כמה חיפויים, שזכורים לי מקרים בהם הם נשרו מהבניינים, ואצלי בעיר הם אפילו פצעו ילד.

מחה דש?

תמונה
מי בכלל המציא את השאלה הזאת?
אני בכלל לא אוהב אותה. בטח שלא כשמתכוונים למשמעות המילולית שלה, שזה מבקשים עדכונים.
מה חדש? תפוח בדבש!תשובה כזאת, מן הסתם לא מספקת. ואני ממש לא רוצה גם לענות בהתחכמות ההיא ששמעתי פעם: “הלב שלי חלש”.
אז במה לעדכן?
בענייני בריאות? לא בא לי. ברור שאני לא נהייתי פתאום צעיר בעשרים שנה. אני זוכר גם מה קרה אחרי שזומנתי לבדיקות תקופתיות בקופת חולים ואחר כך כתבתי בפייסבוק “היו נחמדים אליי בקופת חולים וויתרו לי על הא.ק.ג.”.
גם בנזילה שגרמה לרטיבות אצל השכנים לא בזין שלי לעדכן. באות על זה ימבה של שאלות שלא בא לי לענות עליהן. שאלות שמתחילות בהשתתפות העצמית, במה היה שם בדיוק, ואם עכשיו הכל הסתדר. אני לא יודע מה עוד יבוא, ומתי יבוא איזה “לא הבנתי” או “מה זאת אומרת?”. ובטח אין מצב להגיד משפט בלי שהדבר הראשון שאני אשמע זה “מה?”.תהרגו אותי, אבל אני לא חושב שלתת עדכונים על מה שעובר עליי זה איזה בילוי על רמה, אלא יותר מזכיר בירוקרטיה.

שמתי ברז למראיין

תמונה
היום יום מיוחד, יש לי היום ראיון עבודה.
אז מה מיוחד ביום הזה?
זהו, שהיום אני מבריז מהראיון.
בתקופה האחרונה מאז ששלחתי את קורות החיים שלי לחברת ההשמה, הטלפון לא מפסיק לצלצל. התעייפתי כבר מלשמוע את המשפט “יש לנו משרה שעשויה לעניין אותך, ואח”כ להעמיד פנים שנוח לי לדבר בטלפון בכל עת שמישהו מתקשר.
וראיון זה לא מאגניב בכלל! צריך לדעת להתלבש לראיון עבודה ולדאוג להתלבש בצורה ייצוגית ולנעול נעליים מצוחצחות. צריך גם להתכונן לשאלות המעצבנות והמתישות ולענות כמו שצריך בלי להישמע מדקלם אותם.
זה כבר גורם לי להתגעגע לדברים שכתב תיכוניסט, שרצה להתחיל לעבוד בהייטק, בפורום לפני מספר שנים:
“למה אני צריך ללכת לבית-ספר מזוויע? למה לי לעשות צבא מזוויע?”.
טוב, בגיל מסוים לגיטימי לגמרי לחשוב ולהתבטא ככה.
מחפשי עבודה כבר לא יכולים ליהנות מחופש הביטוי. כלומר, יש להם חופש ביטוי, אבל הם לא נהנים ממנו. מי שנהנה מחופש הביטוי זה האנשים היותר מצליחים שיכולים לכנות את מחפ]ש העבודה “בכיין” ו”ממורמר”, ולשאול “אז מה את/ה מציע/ה?” כאילו שאם דופקים מישהו אז עליו מוטל להציע פתרון.בלינקדאין, מצאתי יום אחד את המאמ…

זכרונות מהצבא: כל אחד צריך בסוף למות

תמונה
שירים ישנים מחזירים אותי לתקופות קודמות בחיים שלי. כך גם “העמותה לחקר התמותה” של משינה שמחזיר אותי לתקופה של סוף השירות הצבאי שלי. באותה תקופה עבדתי על הכנת הימ”ח היחידתי לביקורת של אגף התחזוקה הצה”ל. סופח אלינו בועז, חייל מגדוד הנדסה, שהיה עצבני ומפחיד. אפילו צ’אק נוריס היה פוחד ממנו.
יום אחד, אנחנו עובדים ומאזינים לרדיו. זו הפעם הראשונה ששמעתי את “העמותה לחקר התמותה” והמלים נשמעו בערך ככה:“כל אחד צריך בסוף למות.
אינעל אבוק!!!! מה זה כל אחד צריך בסוף למות?
תמות אתה!!! מה זה השיר המגעיל הזה????
אינעל ראב ראב רבאק ערס, תמות אתה?”בועז מתעצבן וגם אלון מצטרף אליו, ובסוף מעבירים לתחנה אחרת עם שירים “נורמליים”. חששתי להביע את דעתי שזה נשמע לי שיר סבבה.
בכל שאר הפעמים שהשיר הושמע ברדיו כבר שמעתי אותו בלי כל הפרעה:מאוד נהניתי מהשיר הזה, ושרתי אותו בכל הזדמנות, בטח לאור התקרית עם בועז, שבינתיים עזב את יחידתנו וכבר לא היה מי שיתעצבן עליו.
מספר שנים אחרי התקרית, קולגה לעבודה שהיה בצנחנים סיפר איך לקראת הצניחה היו חיילים ששרו “ספר לי קצת על רגעיי הפחד”. והוא היה משיב ב”כל אחד צריך בס…

22.2.15

ה-22 בפברואר 2015, או ג’ באדר תשע”ה, הוא יום משמעותי בתולדות מדינת ישראל: זה היום בו פרצה לתודעה טיסת השוקולד המפורסמת. זה היה יום שבו עסקה התקשורת בהרחבה בתופעת “הישראלי המכוער” בעקבות סרטון שיימינג ויראלי שהופץ בספרצוף. אחר כך התחיל גל של סרטוני שיימינג שצולמו ע”י צלמים חובבים האוחזים בסמארטפונים, וכמובן, שפורסמו גם באתרי החדשות. על כל אחד מהם מישהו חייב להגיב ב”תנו לו/ה שוקולד”.
בכלל, הטוקבקים היו מכוערים לא פחות מהתופעות המתועדות בסרטונים. חלקם גזעניים ומגעילים, אך מנומקים היטב.
זמן קצר לאחר מכן, פתחה חברת “הדקה ה-90” דף פייסבוק בשם “נלחמים בישראלי המכוער”. בימים אלה מוגשת נגדם תביעה, ואני אשמח אם התובע יזכה. השיימינג הזה פוגע באנשים ואפילו הורס את חייהם. לפני כשבוע גם התאבד איש רשות האוכלוסין אחרי שהואשם בפייסבוק באפליה וגזענות. יש אפילו המאשימים אותו, ולשיטתם, בלי לדעת על מה שקרה באמת אני צריך להאמין בכל הלכלוך שאומרים עליו. זה לינץ’ חד צדדי, זה מה שזה!אני, לעומת זאת, החלטתי שאני עומד ב”פיתוי” ולא נכנס מהעמוד הראשי באתרי אינטרנט לצפות בעוד סרטון על ישראלים מכוערים. אני נחשף …

פינת הנוסטלגיה - תחנת דלק

תמונה
לפני כ-35 שנה איש אחד צילם אובייקט משעמם. האובייקט הוא חלק מפרויקט צילום ותיועד של מה שהיה בארץ בסוף שנות ה-70’-תחילת שנות ה-80’. חלק מפרויקט התיעוד הפך לרשומה ישראל של פעם בבלוג הצילום של הארץ. אז, נכון, לצלם סתם אובייקט משעמם כמו תחנת דלק באותם ימים נחשב לבזבוז של תמונה, ובטח כשהולכים לפתח את התמונות בצלמניה, אבל הצלם ידע שיגיע יום ומתחנת הדלק שצילם תישארנה רק תמונות. קוראים לזה נוסטלגיה.גם אני, לפני קמת יותר מעשור, באחת הנסיעות שלי לארה”ב, צילמתי תחנת דלק ב”חור נידח” באוקלהומה.
התחנה הזאת רחוקה מלהיראות כמו תחנת דלק על יד עיר גדולה. היא נראית כמו משהו של רדנקס מהמערב הפרוע. אז גם אני צילמתי תמונה של משהו משעמם - משעמם את מי שרואה דברים כאלה כל יום.
ויום אחד מה שאתם רואים פה, בארץ, יהיה חלק מישראל של פעם.

אני ממש לא רוצה מכונית

תמונה
יש כאלה שדווקא כן, מה לעשות?אני לא יודע מה אני צריך להיות בשביל שיהיה לגיטימי שלא אחזיק מכונית. עיוור אולי? חולה סיעודי?
זכותי כאזרח לא להחזיק רכב פרטי, ואני אוהב לקבל את הזכויות שלי כמובנות מאליהן. אז אם אתם רוצים להגיד לי שרכב זה חובה, אז תהיו בקשר, אבל לא איתי.
את רוב הנסיעות שלי עם הרכב לא ממש בחרתי, פשוט אין תחבורה בשבת, שזה היום לביקורים אצל המשפחה.
הרכב הזה אמור להקל עליי, אבל הוא מכביד. כל שנה צריך לעבור טסט ולבטח אותו. וזה כמובן עוד לפני טיפולים ותיקונים, ואת כל הכסף שאני מוציא על הרכב אני מוציא בשביל לנסוע בפקקים. אפילו שמעתי פעם ממישהו שאיזה נזק שנגרם לרכב שלו הגיע כבר לאיזה 12,000 ש”ח. לשמחתו, המוסך נאלץ לספוג הרבה מהסכום.
נראה לכם הגיוני?וגם קיבלתי איזה ג’וב קטן בבניין: נכון שאמרו לכם לא פעם ולא פעמיים שמכונית היא כלי נשק? אז גם אני קיבלתי על עצמי להשתמש במכונית ככלי נשק - במלחמת שכנים. הייתה פעם בעיה של חזירי חניה בבניין. הבניין עבר שיפוץ במסגרת תמ”א 38 ונוספו בו חניות לדיירי הדירות החדשות. בין אחת החניות החדשות לאלה של שאר דיירי הבניין היה מעבר, והייתה דיירת אחת ש…

על הנחות ושירות גרוע

תמונה
פעם אהבתי להיכנס לחנויות ספרים. הייתי מסתובב וגם מוצא ספרים ומגזינים איכותיים. אבל, כנראה, שלהיכנס לחנות ספרים בשביל ספר טוב אחד זה כל כך 2006!
מספר שנים לאחר מכן, הלכתי לקנות ספרי ילדים כמתנת ראש-השנה מאוחרת. ניגשתי לקופה לשלם על שניהם, אבל אז אמרה לי הקופאית שיש מבצע וחמישה ספרים עולים 50 ש”ח. ניסיתי זמן רב מדי להסביר לה שאני רוצה לקנות רק שניים, אבל היא מנסה בדרכים שונות לגרום לי לחזור ולקחת עוד 3 ספרים: “אתה בטוח?”, “אתה מפסיד, יש הנחה” וכל הבלה-בלה-בלה הזה עד שאמרתי לה שזה מעניין את התחת שלי.
כתבתי על כך פעם בקהילת צרכנות, אבל לא מצאתי מישהו שמסכים שבעצם קיבלתי שירות גרוע.
חלק טענו שהייתי יכול לתרום את הספרים שאני לא רוצה, וחלק ביקשו לדעת איפה החנות ואמר שירוצו לשם לקבל ספרים במחירים כאלה. חבל שלא התעניינו באיזה סוג של ספרים מדובר.
את השרשור מחקתי כי אני לא רוצה לעשות פרסומת חינם.
האמת היא שלא צריך לרוץ וגם לא להתעניין איפה אפשר לקנות ספרים מוזלים כל כך:
גם לפני מספר ימים הלכתי לאכול באיזה קניון, ונכנסתי שם לאיזה חנות ספרים. גם שם עדיין יש מבצעים כאלה. לקחתי ספר שעניין אותי …

חתונה בג'ינס

תמונה
לא מזמן קראתי במאקו על חתונה לא שגרתית: החתן בא לחתונתו במכנסיים קצרים וכפכפי אצבע. אני אהבתי את הרעיון הזה, בניגוד לאחרים שחשים שמזלזלים במעמד ומזלזלים בהם; שוין, אי אפשר לרצות את כולם. נזכרתי בחתונה שהוזמנתי אליה, פעם לפני הרבה הרבה שנים רבות. הוזמנתי לחתונה בדשא של איזה קיבוץ. לא נכתב בהזמנה איך צריך להתלבש, אבל הומלץ לנו להביא בגד ים. אז לבשתי משהו שיהי לי הכי נוח להכניס לשקית בזמן שאני מחליף לבגד ים, ו… מה אכפת לי מה לובשים החתן והכלה?לי האירוע הזה היה יותר צעיר ויותר מאגניב!

מלפפון ירוק

למה אני אוהב טרולים?

אני אוהב אותם בעיקר בגלל אלה שהם לא טרולים. הרבה פעמים המשתמשים הבינוניים והסבירים גם עונים לטרול, למרות שכבר שנים אומרים להם להתעלם כי טרולים לא מאכילים.
מתוך נוסטלגיה הלכתי לחפש תגובות ושרשורים שכתב המשתמש babaganooj באתר תפוז. (. כן, אותו אחד שידוע כ”חנוק על תכנות” וחנוק על עוד כל מיני דברים.
אז הנה משהו שפתח בפורום של אב”ג.
ליתר בטחון, אביא ציטוטים מהפורום.
פתח האורח “חנוק על תכנות” שרשור עם הכותרת “מהנדל תוכנה” בהודעה הבאה:שמעתי יש תואר בן זונה עושים מלא ג’ובות מהנדל תוכנה (יעני מהנדס וגם מנהל)
איפה אפשר ללמוד את זה? שמעתי יש את זה באוניברסיטת הטכניון ובמכללת בן גוריון מה אתם אומרים נשמע תואר בן בן זונה לא? דוד שלי אמר לי מהנדל תוכנה זה האם אמא של המהנדסים הוא בא למהנדס אומר לו תממש פה עץ במקום מערך או שאני מתהפך עליך!
שמעתי אבל זה תואר קשה רצח וגם ארוך, אז אם זה באמת ארוך (יותר מארבע חודשים) איפה אפשר לקנות תואר כזה?תענו לי דחוף למה אני חנוק על תכנות וקרוע על תקשורת! והנה תגובה לגמרי רצינית שקיבל:עם צורת מחשבה כזאת, לא תהיה לא מנהל ולא מהנדס.
אין דבר כזה מכללת בן ג…

מכונת כביסה היא החלום האמריקאי

אז מה החלום האמריקאי? להביא את המכה, כלומר, להרוויח הרבה הרבה כסף בזמן קצר?
בשביל זה צריך לעבוד, וחוץ מזה, כסף זה לא הכל בחיים.
אני רואה במכונות הכביסה חלק מהחלום האמריקאי, או לפחות חלק ממנו.
התגוררתי שם בקומפלקס מגורים, ואחד ממבני הציבור שבו היה חדר שבו מכונות כביסה ומייבשים. המכונות פעלו על מטבעות של 25 סנט. כך שדיירים לא היו מחזיקים בביתם את המכונות המגושמות האלה שתופסות מקום, ולפעמים מגיע הזמן שהן מתחילות לקפץ.
אז במקום בבית, קיבלתי את המכונות במרחק הליכה.לשמחתי, יום אחד גיליתי שגם אצלי בעיר פתחו מכבסה אוטומטית על מטבעות. לאחר שנאלצתי לפרוץ את המכונה הטרנטה שלי, התחלתי להגשים גם פה את החלום האמריקאי. הפעם מרחק ההליכה התארך לאיזה 20 דקות עם המזוודה. האמת, לא מדדתי.
קטן עליי.נכתב עם StackEdit.