פוסטים

מציג פוסטים מתאריך יוני, 2015

ברוטליזם

תמונה
ברוטליזם הוא מושג באדריכלות שהמשמעות שלו היא בסה”כ בנייה מבטון בלי תוספות כמו חיפויים, אפילו לא שפריץ. קראתי עליו לראשונה בפוסט הזה בבלוג הצילום של הארץ. הבניין שבו הייתה ממוקמת הכיתה שלי שנתיים ב”אורט” ענה להגדרה הזאת, והוא אחת הסיבות שבית הספר כונה “כלא אורט”.עיצוב ברוטליסטי יכול להיות גם יצירתי וחדשני, כמו שהיה עבורי פעם בניין “אגד” הסמוך לתחנת הרכבת “בת גלים” (ידוע היום כ”מרכזית בת גלים”) ונראה כמו בניין קומות הבנוי על פירמידה הפוכה.
אלה לא ממש בניינים ברוטליסטיים, סתם מגדלי מגורים - לא יפים יותר מבניינים ברוטליסטיים - שצמחו בשכונתי החביבה. בטח יוסיפו להם כמה חיפויים, שזכורים לי מקרים בהם הם נשרו מהבניינים, ואצלי בעיר הם אפילו פצעו ילד.

מחה דש?

תמונה
מי בכלל המציא את השאלה הזאת?
אני בכלל לא אוהב אותה. בטח שלא כשמתכוונים למשמעות המילולית שלה, שזה מבקשים עדכונים.
מה חדש? תפוח בדבש!תשובה כזאת, מן הסתם לא מספקת. ואני ממש לא רוצה גם לענות בהתחכמות ההיא ששמעתי פעם: “הלב שלי חלש”.
אז במה לעדכן?
בענייני בריאות? לא בא לי. ברור שאני לא נהייתי פתאום צעיר בעשרים שנה. אני זוכר גם מה קרה אחרי שזומנתי לבדיקות תקופתיות בקופת חולים ואחר כך כתבתי בפייסבוק “היו נחמדים אליי בקופת חולים וויתרו לי על הא.ק.ג.”.
גם בנזילה שגרמה לרטיבות אצל השכנים לא בזין שלי לעדכן. באות על זה ימבה של שאלות שלא בא לי לענות עליהן. שאלות שמתחילות בהשתתפות העצמית, במה היה שם בדיוק, ואם עכשיו הכל הסתדר. אני לא יודע מה עוד יבוא, ומתי יבוא איזה “לא הבנתי” או “מה זאת אומרת?”. ובטח אין מצב להגיד משפט בלי שהדבר הראשון שאני אשמע זה “מה?”.תהרגו אותי, אבל אני לא חושב שלתת עדכונים על מה שעובר עליי זה איזה בילוי על רמה, אלא יותר מזכיר בירוקרטיה.

שמתי ברז למראיין

תמונה
היום יום מיוחד, יש לי היום ראיון עבודה.
אז מה מיוחד ביום הזה?
זהו, שהיום אני מבריז מהראיון.
בתקופה האחרונה מאז ששלחתי את קורות החיים שלי לחברת ההשמה, הטלפון לא מפסיק לצלצל. התעייפתי כבר מלשמוע את המשפט “יש לנו משרה שעשויה לעניין אותך, ואח”כ להעמיד פנים שנוח לי לדבר בטלפון בכל עת שמישהו מתקשר.
וראיון זה לא מאגניב בכלל! צריך לדעת להתלבש לראיון עבודה ולדאוג להתלבש בצורה ייצוגית ולנעול נעליים מצוחצחות. צריך גם להתכונן לשאלות המעצבנות והמתישות ולענות כמו שצריך בלי להישמע מדקלם אותם.
זה כבר גורם לי להתגעגע לדברים שכתב תיכוניסט, שרצה להתחיל לעבוד בהייטק, בפורום לפני מספר שנים:
“למה אני צריך ללכת לבית-ספר מזוויע? למה לי לעשות צבא מזוויע?”.
טוב, בגיל מסוים לגיטימי לגמרי לחשוב ולהתבטא ככה.
מחפשי עבודה כבר לא יכולים ליהנות מחופש הביטוי. כלומר, יש להם חופש ביטוי, אבל הם לא נהנים ממנו. מי שנהנה מחופש הביטוי זה האנשים היותר מצליחים שיכולים לכנות את מחפ]ש העבודה “בכיין” ו”ממורמר”, ולשאול “אז מה את/ה מציע/ה?” כאילו שאם דופקים מישהו אז עליו מוטל להציע פתרון.בלינקדאין, מצאתי יום אחד את המאמ…

זכרונות מהצבא: כל אחד צריך בסוף למות

תמונה
שירים ישנים מחזירים אותי לתקופות קודמות בחיים שלי. כך גם “העמותה לחקר התמותה” של משינה שמחזיר אותי לתקופה של סוף השירות הצבאי שלי. באותה תקופה עבדתי על הכנת הימ”ח היחידתי לביקורת של אגף התחזוקה הצה”ל. סופח אלינו בועז, חייל מגדוד הנדסה, שהיה עצבני ומפחיד. אפילו צ’אק נוריס היה פוחד ממנו.
יום אחד, אנחנו עובדים ומאזינים לרדיו. זו הפעם הראשונה ששמעתי את “העמותה לחקר התמותה” והמלים נשמעו בערך ככה:“כל אחד צריך בסוף למות.
אינעל אבוק!!!! מה זה כל אחד צריך בסוף למות?
תמות אתה!!! מה זה השיר המגעיל הזה????
אינעל ראב ראב רבאק ערס, תמות אתה?”בועז מתעצבן וגם אלון מצטרף אליו, ובסוף מעבירים לתחנה אחרת עם שירים “נורמליים”. חששתי להביע את דעתי שזה נשמע לי שיר סבבה.
בכל שאר הפעמים שהשיר הושמע ברדיו כבר שמעתי אותו בלי כל הפרעה:מאוד נהניתי מהשיר הזה, ושרתי אותו בכל הזדמנות, בטח לאור התקרית עם בועז, שבינתיים עזב את יחידתנו וכבר לא היה מי שיתעצבן עליו.
מספר שנים אחרי התקרית, קולגה לעבודה שהיה בצנחנים סיפר איך לקראת הצניחה היו חיילים ששרו “ספר לי קצת על רגעיי הפחד”. והוא היה משיב ב”כל אחד צריך בס…

22.2.15

ה-22 בפברואר 2015, או ג’ באדר תשע”ה, הוא יום משמעותי בתולדות מדינת ישראל: זה היום בו פרצה לתודעה טיסת השוקולד המפורסמת. זה היה יום שבו עסקה התקשורת בהרחבה בתופעת “הישראלי המכוער” בעקבות סרטון שיימינג ויראלי שהופץ בספרצוף. אחר כך התחיל גל של סרטוני שיימינג שצולמו ע”י צלמים חובבים האוחזים בסמארטפונים, וכמובן, שפורסמו גם באתרי החדשות. על כל אחד מהם מישהו חייב להגיב ב”תנו לו/ה שוקולד”.
בכלל, הטוקבקים היו מכוערים לא פחות מהתופעות המתועדות בסרטונים. חלקם גזעניים ומגעילים, אך מנומקים היטב.
זמן קצר לאחר מכן, פתחה חברת “הדקה ה-90” דף פייסבוק בשם “נלחמים בישראלי המכוער”. בימים אלה מוגשת נגדם תביעה, ואני אשמח אם התובע יזכה. השיימינג הזה פוגע באנשים ואפילו הורס את חייהם. לפני כשבוע גם התאבד איש רשות האוכלוסין אחרי שהואשם בפייסבוק באפליה וגזענות. יש אפילו המאשימים אותו, ולשיטתם, בלי לדעת על מה שקרה באמת אני צריך להאמין בכל הלכלוך שאומרים עליו. זה לינץ’ חד צדדי, זה מה שזה!אני, לעומת זאת, החלטתי שאני עומד ב”פיתוי” ולא נכנס מהעמוד הראשי באתרי אינטרנט לצפות בעוד סרטון על ישראלים מכוערים. אני נחשף …