פוסטים

מציג פוסטים מתאריך 2019

צבע אדום במקום

שוב מגיע חג החנוכה.
עבור מי שכבר סיים י"ב החג הוא כבר לא חופש מהלימודים. אני מבין לקראת החג הזה ממה שווה להיות מנותק כשאני שוב קורא טור של אימא שלוקחת את הילדים שלה לפסטיגל, ולא נהנית ממנו כי בסה"כ לקחת ילדים לפסטיגל זו הקרבה. ואני לא אספר מי זאת1 רק אגיד שתענוג גדול לראות שהטוקבקים לכתבה - וגם לגופה של הכותבת - עוד לא התפרסמו.
חגיגה של הוצאות על כרטיסים ועוד כל מיני חרטבונות שמציעים לילדים בשביל שינג’סו להורים שיקנו להם. וזה עוד אחרי שמצאו סוף סוף חניה.
אולי בעצם עדיף להתגורר בעוטף עזה?
כי לצד הטור על התענוג המפוקפק שקוראים לו פסטיגל אני קורא גם על שיגור של רקטה מעזה. וגם את הספר “שבט”(Tribe) של סבסטיאן יונגר קראתי פעם. בספר, המחבר מתאר את זוועות המלחמה, אך הספר אינו אנטי מלחמתי. הוא מספר שם על הדברים הנוראיים המתרחשים דווקא בעתות רגיעה. כמו החרדה שמתפרצת פתאום כשהכל נראה רגוע.
נרה שזורמים יותר טוב כשרצים לממ"ד או למקלט או לתפוס מחסה מאשר כשנוסעים למופע של חג החנוכה עם הילדים. עוד לא שמעתי שמחפשים חניה בדרך למקלט או שמישהו עומד ומוכר צעצועים וממתקים “שווים” בכניסה לשם.

בלוג כותבים בטאקט

נראה לך?

הסירו לך את דף הפייסבוק? חדשות טובות!

בשבילי, דברים כאלה סתם מעמיסים על המיינד. כל שני וחמישי אפשר לקרוא במדורים כלכליים את חדשות הפייסבוק. כל הזמן חוסמים משתמשים ומסירים דפים. אותי משעמם לקרוא תלונות עליהם וגם התגובה הידועה “פייסבוק זו דיקטטורה”.
תמיד יש לאנשים נימוקים למה אסור לפייסבוק לחסום אותם, אבל אני הפסקתי להתעניין; יש גם כאלה שמגישים תביעות לבתי משפט, אבל אני לא מעוניין להגיע לשם. אני גם לא רוצה לראות בעצמי קרבן. יש גם דרכים לא משפטיות להתמודד איתם, והן לא פחות טובות מתביעה. אני זוכר כמה פעמים ניסיתי לייעץ להתנתק וזהו! אבל זה לא פשוט כשאנשים בונים את העסקים על הפלטפורמה. אבל למדתי פעם פתגם נאה: אל תשים את כל הביצים בסל אחד! אז הפתרון שלי הוא להתנתק בהדרגה: לקבוע תאריך יעד, ולהודיע לכולם שאת/ה מתנתק/ת מפייסבוק עד תאריך זה.
בינתיים, אפשר לחשב מסלול מחדש: אפשר לבנות אתר כמו בימים הטובים, לעבור לקבוצות דיון ורשימות דיוור, וכד’.
אחרי שהצעתי את זה, לא מתאים לי להישאר בפייסבוק. ראיתי יום אחד ב"מזבלה" שהסירו דף פייסבוק. הגבתי שהסרת הדף היא חדשות טובות עבורי כמתנתק מפייסבוק כי כך אמצא פעילויות כאלה שאני מחפש ג…

עד הודעה חדשה

מה שהכי ירגש אותי
יהיה שיגיעו הכריות שהזמנתי
ויהיה יותר נעים להסתכל
על מה שאני מוציא מתוך הציפיות.
על מה חשבתם? על לידה?

עבודה בשל"ח

למה להגיש עבודה כזאת?
פעם, כשלמדתי בבית ספר תיכון היינו יוצאים גם לימי של"ח - שדה, לאום חברה.
היו מוציאים אותנו לטיולים שאחריהם היינו אמורים להגיש עבודה. בכיתה י"א גם היו מחזירים אותנו מהפעילות לבית הספר להטיל עלינו עבודה. היה עלינו להגיש 5 דפים + רשימת מקורות. אני החלטתי שהעבודה שאכן אני מגיש עבודה בת 5 דפים, אבל ריקים. מה הבעיה עם עבודה כזאת? שהייתי היחיד. הדרך שבה הוטלה עלינו העבודה הזאת מזכירה לי שיטות של מפקדים להעניש טירונים. השאירו אותנו סתם בכיתה. לפעמים המורה לא היה מוציא מילה מהפה ורק משאיר אותנו בטענה שאנחנו מפריעים.
אז זאת העבודה שהגשתי, ותעשו לי טובה אל תשאלו שאלות כמו “מה ניסיתי להשיג בזה?”. עם התנהגות כזאת של מורה כלפינו אני לא יודע מי רוצה להיות תלמיד טוב.
מאוחר יותר היה לנו יום של"ח ביפו וגם שם מצא המורה לנכון להעניש כמה תלמידים ולהשאיר אותם להתייבש על איזה פיסטין בזמן שחבריהם מבלים בשוק הפשפשים.
בעקבות העבודה שהגשתי קרא לי המחנך, מר רזניק, לשיחה ואמר לי שהוא נאבק עם המורה לשל"ח שהחליט להכשיל אותו, ובסוף סוכם שאקבל ציון 55, הציון העובר הנמוך ביותר.

לשאול או לגגל

תמונה
מה שבאמת גרם לי לחפש תשובות לשאלות שלי במנוע חיפוש, זה שלפעמים כל מה שאני מקבל על שאלה הוא איזה לייק מסכן בפייסבוק.
אז באמת הגיע הזמן להפסיק אם המנהג המגונה הזה להשתמש באתר LGMTFY בתגובה לשאלה שנשאלה בפורום.
לפני מספר ימים איזה שמוק נתן לי תגובה כזאת, ומה שקרה זה שנזכרתי בפרק אחד ב"פרייז’ר" שבו הד"ר נותן ללקוח בודד שיעור בנימוסים והליכות:

אז אתחיל בזה שאני לא צריך שילמדו אותי להשתמש במנוע חיפוש, ושתגובה כזאת בסה"כ מגבירה את הפופולריות של מנוע חיפוש שהוא ממילא פופולרי מאוד.
המידע שאנשים מחפשים אינו נוצר על ידי מנוע החיפוש, אלא על ידי אנשים שכותבים תוכן או עונים לשאלות.
הרבה פעמים מנוע החיפוש גם מציג בין התוצאות קישור לאתר שבו השאלה נשאלה ונענתה.
הנקמה שלי היא שהצלחתי לקבל גם תשובה טובה באמת.אז אם כבר ממליצים לחפש בגוגל או מנוע חיפוש אחר, למה לא להציג קישור לתשובה טובה שנמצאה שם?

שיתוק שינה

עם תחילת שעון הקיץ התחלתי לאמן את עצמי לקום מוקדם בבוקר.
כיוונתי את השעון המעורר שבטלפון הסלולרי שלי לשעות כמו 05:50 ובהדרגה הפחתתי.
יום שבת אחד בבוקר אני שומע את ההודעה מהטלפון שלי: “הגיעה השעה לקום; השעה חמש ושלושים. הגיעה השעה לקום; השעה חמש ושלושים …”.
אני לא מצליח לקום, ואני יודע שאם לא אפסיק את השעון המעורר הוא ינסה שוב להקיץ אותי עוד 10 דקות.
הפעם הגיע הזמן לקבוע לעצמי תור לנוירולוג אם אני לא מצליח לקום גם מהגירוי החיצוני הזה. ואולי עד שיגיע התור אצטייד בשעון מעורר עם צליל יותר חזק כמו צלצול טלפון החוגה בזמנו.
בסוף עם עזרה מאיש שפגשתי בחלום אני מצליח לצאת מהמיטה. לוקח את הטלפון ורואה שהשעה היא 05:09.
ולא כיוונתי לי שעון מעורר.
אז בעצם הכל בסדר, אבל לא כדאי לחזור לישון.