מכונת כביסה

שמחתי לקבל זימון למילואים לצורך קורס. בסה"כ, אני די נהנה עם הגדוד והחברה' ברמה.אבל, הפעם זה לא היה עם הגדוד. ולשמחתי, לא חשתי כל צורך לקחת משקפי שמש לשירות רק בשביל לדפוק הופעה לפני מילואימניקים ועוד כאלה שיראו אותי עם משקפי שמש מיוחדים וישאלו אותי אם אני מוכר אותם. אלה היו משקפיים שקניתי בתלושי השי לחג שקיבלתי ממקום העבודה, חברת הייטק ברמת גן. ועל זה שאני עובד שם כן דיברתי עם החברה'. מה לעשות? מקובל מאוד לשאול בן אדם "במה אתה עובד?". ואם העבודה היא בהייטק, יש תמיד את אלה שמנג'סים עם שאלות כמו "אז אתה מסדר לי את היתרה בבנק?".לעזאזל, תחליפו "בדיחה".אבל אתה מסדר לי את היתרה בבנק?
ויום אחד קיבלתי תורנות שמירה. הגעתי למילואים האלה עם יותר ידע מזה שהגעתי אתו לטירונות. למשל, למדתי טאי צ'י, אבל על זה לא סיפרתי כי מי מדבר על טאי צ'י במילואים?לשמחתי, קיבלתי תורנות של פטרול, שבה הייתי יכול ליישם את מה שלמדתי בטאי צ'י תוך כדי הליכה, והזמן עבר בכיףעד חצי שעה לפני סוף המשמרת, כשפגשתי את שומר הפטרול השני. לא התפתחה בינינו שיחה מעניינת. נהפו…

למרות שההגבלה לרדיוס של 100מ' מהבית בתקופת הסגר הייתה דרקונית, די נהניתי מהתקופה הזאת. בתוכה היה גם חג הפסח שבו נאסר עלינו לצאת ולחגוג עם המשפחה. די נהניתי לא להיטלטל לבית ההורים באוטובוס, ואחר כך שלא פשוט יניחו לי לדאוג לעצמי לחזרה הביתה. היו גם כאלה שלקחו לעצמם את הפריבילגיה כן לחגוג עם המשפחה: נשיא המדינה, רה"מ, ליברמן וגלנט, ועוד. אז היו כאלה שנפגעו מכך שהבכירים חגגו עם המשפחה בעוד הם אינם יכולים. אבל לי לא הפריע שאני לא חוגג עם המשפחה. גלשתי גם בטוויטר, ונושא האכיפה הסלקטיבית וחוסר השוויון בפני החוק היה פופולרי מאוד. ובאותם ימים עורך הדין ברק כהן הציע למקבלי דו"חות קורונה להגיש בקשה להישפט. אני חשבתי על כך קודם: גם משום שאין לי כוונה למדוד את המרחק שלי מהבית, וגם משום שחשתי עצמי מקופח כשבכספומט היחיד המשויך לבנק והנמצא במרחק כזה לא היו מזומנים. לא רציתי בגלל זה לשלם עמלת משיכה גבוהה יותר וגם לא להוציא את העמלה שחסכתי על נסיעה לשם. ובנוסף, קראתי ספר בשם The Cactus Eater מאת דן ווייט (Dan White) על מסע רגלי לאורך ה-PCT. וגם לי בא לצאת לאיזה מסע. וכמובן שבתקופה הזאת גם קי…

משהו שאני מעביר מקהילת "אנשים מחוץ לקופסא", שהייתי חבר בה ב"קפה דה מרקר" שעומד להיסגר. הדרך שבה פעל אותו עובד, שפוטר שנה קודם, אינה זו המומלצת על ידי היועצים והיועצות למיניהם. אין יעוץ כזה להתבצר במקום העבודה ולאיים להתאבד. להפך, צריך לדעת להסתגל לשוק העבודה המשתנה, ללמוד איך לענות על שאלות בראיונות עבודה ואיך להתכונן לראיונות האלה מבחינת טון הדיבור ושפת הגוף. ללא ספק זוהי עבודה, אבל עד שמתקבלים אין שכר. ומה חוץ מזה? מה אחרי ראיונות או ביניהם? משהו שאני לא קורא לו בילוי על רמה. סתם לפגוש אנשים ששואלים שאלות, שאלות ועוד שאלות שמתחילות ב"במה את/ה עובד/ת?". וגם צריך לעבור תחקירים על כך שעוד לא מצאת עבודה, עם אנשים שלא מחמיצים הזדמנות לשאול שאלות מנובזות כמו "את/ה לא רוצה לעבוד?". וזה אחרי הטלפונים והראיונות. ואם מתלוננים על התהליך, מה שמקבלים זו תגובה סטייל "אך אחד לא חייב לך כלום". שדי אהבתי את זה שהבחור לא פשוט קיבל את התגובה הזאת, אלא הלך ועשה מעשה. הוא התבצר, והביאו כוחות משטרה ופסיכולוגים למקום לנהל משא ומתן עם המתבצר, עד שיצא מהחדר ונשא…

מה שגורם לי לרצות לחתוך את הוורידים זו לא ההמתנה הממושכת לאוטובוס שיגיע כבר, אלא שהתחנה נמצאת מול הבית של ההורים שלי והם שמים לב שאני מחכה שם הרבה זמן. אז הם באים שניהם לתחנת האוטובוס כמו קצין שבא לעמדת השמירה. נכון, תורנות שמירה היא דבר משעמם, אבל היא יותר נעימה בלי הקצין. כך גם ההמתנה לאוטובוס תהיה יותר נעימה בלי שיבואו ההורים שהבחינו בכך שאני מחכה שם יותר מדי זמן, ויציע שיקפיצו אותי או אפילו להישאר לישון אצלם (גם מזה נמאסססססססססססס). אחר כך באה ההערה הזאת מאימא על זה שזה כבר המון זמן. מי צריך את ההערות האלה? מי? מי? מי??? אילו הייתי הולך לתחנה אחרת זה לא היה קורה. באותו יום עקב מגפת הקורונה התפוסה באוטובוסים הוגבלה ל-30 נוסעים והתחבורה הציבורית נעצרת בשעה 22:00. והשעה 21:00 מתקרבת.
בסוף מגיע האוטובוס, אבל כשאני נוסע בו הוא פונה שמאלה לפני הפנייה לתחנה המרכזית בנתניה. אז מה? ירדתי איך שגיליתי שהדרך לתחנה המרכזית תהיה ארוכה אם בכלל האוטובוס מגיע לשם. הלכתי משם לכביש הראשי, ומדי פעם רצתי כשהמסכה על פניי, ובסוף הגעתי לתחנת האוטובוס, וגם עליתי על אוטובוס ונסעתי. אבל מה היה קורה אילו לא היה …

באוטובוסים של חברת "מטרופולין" אני נוסע בשביל הטכנולוגיה. אני אוהב לעלות בדלת האחורית ותקף את הרב קו באוטומט. אחרי הנסיעה אני הולך למכונת ההטענה לבדוק שאין חיוב שגוי. אם יש הטכנולוגיה כבר לא שווה הרבה, ואני מגיש בקשה לקבלת ההחזר דרך האתר. לשמחתי, יש לי תחנת "על הקו" שלהם קרוב לבית. גם מחברת "קווים" קיבלתי זיכוי לאחרונה על חוזה שלא השתמשתי בו. פה העניין יותר מסובך: קיבלתי תשובה מהירה על הפנייה שלי שבה ביקשתי שיבטלו את חיוב כרטיס האשראי. כתבו לי שלא יכולים לבטל ושלחו שובר בדואר אלקטרוני, אותו עליי להדפיס ולבוא לתחנת שירות של "קווים" בלבד. ואין לי תחנות כאלה ליד הבית במרחק הליכה. הפעם אני לא חושב על תביעה כמו בפעם ההיא עם "אגד", המקרה שבו הגעתי למסקנה שאין סיכוי שאזכה בתביעה בין היתר כי השתמשתי יום אחד בחופשי יומי, והמקום בו תחנת השירות ממוקמת נמצאת באזור המכוסה על ידי החוזה. חששתי גם משאלות כמו "איזו בעיה יש לך ללכת 30 דקות?". אז החלטתי לשלוח פקס בלבן על גבי שחור ובו לכתוב להם כי זוהי השפלת לקוח משום שאני מנסה בכל דרך להשיג את הז…

ידעתי כבר מזמן שהסוף הולך להגיע עוד הרבה לפני שהגיע ההודעה כי הקפה עומד להיסגר. ההודעה פורסמה בעמוד הראשי, שמספר חדשים לא עודכן. לכבוד סגירת הקפה, ראיתי בקהילת "אקטואליה" שחבר בקהילהן כתב פוסט שכותרתו היא "חלאות לעולם יישארו חלאות". הוא כתב בין היתר שציפה לכמה מלים של צער ותודה לגולשים ששמרו את האתר חי ובועט, אבל אני מאמין שהגולשים הם אלה שצריכים להודות להנהלת האתר על כך שהעניקה לנו פלטפורמה לכתיבת תוכן. אבל החלטתי להעניק לו כוכב ירוק - גרסת הקפה ללייק - כי אני לא זוכר שקיבלתי מילה טובה ממנהלת התמיכה באתר על תרומתי בנושא התמיכה הטכנית. נזכרתי בפעם ההיא שנתתי עצה למשתמשי הלינוקס איך להוריד את גופן arial, וכך לראות יותר טוב את תוכן האתר בפיירפוקס. אבל איזו תגובה קיבלתי? אצטט: איזו בעיה ישנה בפיירפוקס עם גופן Arial ?
מה זה? זה יחס זה?אז היא כותבת שהיא לא תומכת בלינוקס? אני נותן טיפים איך להפוך את האתר ליותר ידידותי גם ללינוקס.
לשמחתי יש גם אחרים שמודים לי על העצה הטובה שנתתי. חבל רק שעל התגובה שבה כתבתי שיש להודות לי זכיתי בהתעלמות.
לא זוכר גם מילה טובה על כך שהסברתי פחות א…