מכונת כביסה

משהו שאני מעביר מקהילת "אנשים מחוץ לקופסא", שהייתי חבר בה ב"קפה דה מרקר" שעומד להיסגר. הדרך שבה פעל אותו עובד, שפוטר שנה קודם, אינה זו המומלצת על ידי היועצים והיועצות למיניהם. אין יעוץ כזה להתבצר במקום העבודה ולאיים להתאבד. להפך, צריך לדעת להסתגל לשוק העבודה המשתנה, ללמוד איך לענות על שאלות בראיונות עבודה ואיך להתכונן לראיונות האלה מבחינת טון הדיבור ושפת הגוף. ללא ספק זוהי עבודה, אבל עד שמתקבלים אין שכר. ומה חוץ מזה? מה אחרי ראיונות או ביניהם? משהו שאני לא קורא לו בילוי על רמה. סתם לפגוש אנשים ששואלים שאלות, שאלות ועוד שאלות שמתחילות ב"במה את/ה עובד/ת?". וגם צריך לעבור תחקירים על כך שעוד לא מצאת עבודה, עם אנשים שלא מחמיצים הזדמנות לשאול שאלות מנובזות כמו "את/ה לא רוצה לעבוד?". וזה אחרי הטלפונים והראיונות. ואם מתלוננים על התהליך, מה שמקבלים זו תגובה סטייל "אך אחד לא חייב לך כלום". שדי אהבתי את זה שהבחור לא פשוט קיבל את התגובה הזאת, אלא הלך ועשה מעשה. הוא התבצר, והביאו כוחות משטרה ופסיכולוגים למקום לנהל משא ומתן עם המתבצר, עד שיצא מהחדר ונשא…

מה שגורם לי לרצות לחתוך את הוורידים זו לא ההמתנה הממושכת לאוטובוס שיגיע כבר, אלא שהתחנה נמצאת מול הבית של ההורים שלי והם שמים לב שאני מחכה שם הרבה זמן. אז הם באים שניהם לתחנת האוטובוס כמו קצין שבא לעמדת השמירה. נכון, תורנות שמירה היא דבר משעמם, אבל היא יותר נעימה בלי הקצין. כך גם ההמתנה לאוטובוס תהיה יותר נעימה בלי שיבואו ההורים שהבחינו בכך שאני מחכה שם יותר מדי זמן, ויציע שיקפיצו אותי או אפילו להישאר לישון אצלם (גם מזה נמאסססססססססססס). אחר כך באה ההערה הזאת מאימא על זה שזה כבר המון זמן. מי צריך את ההערות האלה? מי? מי? מי??? אילו הייתי הולך לתחנה אחרת זה לא היה קורה. באותו יום עקב מגפת הקורונה התפוסה באוטובוסים הוגבלה ל-30 נוסעים והתחבורה הציבורית נעצרת בשעה 22:00. והשעה 21:00 מתקרבת.
בסוף מגיע האוטובוס, אבל כשאני נוסע בו הוא פונה שמאלה לפני הפנייה לתחנה המרכזית בנתניה. אז מה? ירדתי איך שגיליתי שהדרך לתחנה המרכזית תהיה ארוכה אם בכלל האוטובוס מגיע לשם. הלכתי משם לכביש הראשי, ומדי פעם רצתי כשהמסכה על פניי, ובסוף הגעתי לתחנת האוטובוס, וגם עליתי על אוטובוס ונסעתי. אבל מה היה קורה אילו לא היה …

באוטובוסים של חברת "מטרופולין" אני נוסע בשביל הטכנולוגיה. אני אוהב לעלות בדלת האחורית ותקף את הרב קו באוטומט. אחרי הנסיעה אני הולך למכונת ההטענה לבדוק שאין חיוב שגוי. אם יש הטכנולוגיה כבר לא שווה הרבה, ואני מגיש בקשה לקבלת ההחזר דרך האתר. לשמחתי, יש לי תחנת "על הקו" שלהם קרוב לבית. גם מחברת "קווים" קיבלתי זיכוי לאחרונה על חוזה שלא השתמשתי בו. פה העניין יותר מסובך: קיבלתי תשובה מהירה על הפנייה שלי שבה ביקשתי שיבטלו את חיוב כרטיס האשראי. כתבו לי שלא יכולים לבטל ושלחו שובר בדואר אלקטרוני, אותו עליי להדפיס ולבוא לתחנת שירות של "קווים" בלבד. ואין לי תחנות כאלה ליד הבית במרחק הליכה. הפעם אני לא חושב על תביעה כמו בפעם ההיא עם "אגד", המקרה שבו הגעתי למסקנה שאין סיכוי שאזכה בתביעה בין היתר כי השתמשתי יום אחד בחופשי יומי, והמקום בו תחנת השירות ממוקמת נמצאת באזור המכוסה על ידי החוזה. חששתי גם משאלות כמו "איזו בעיה יש לך ללכת 30 דקות?". אז החלטתי לשלוח פקס בלבן על גבי שחור ובו לכתוב להם כי זוהי השפלת לקוח משום שאני מנסה בכל דרך להשיג את הז…

ידעתי כבר מזמן שהסוף הולך להגיע עוד הרבה לפני שהגיע ההודעה כי הקפה עומד להיסגר. ההודעה פורסמה בעמוד הראשי, שמספר חדשים לא עודכן. לכבוד סגירת הקפה, ראיתי בקהילת "אקטואליה" שחבר בקהילהן כתב פוסט שכותרתו היא "חלאות לעולם יישארו חלאות". הוא כתב בין היתר שציפה לכמה מלים של צער ותודה לגולשים ששמרו את האתר חי ובועט, אבל אני מאמין שהגולשים הם אלה שצריכים להודות להנהלת האתר על כך שהעניקה לנו פלטפורמה לכתיבת תוכן. אבל החלטתי להעניק לו כוכב ירוק - גרסת הקפה ללייק - כי אני לא זוכר שקיבלתי מילה טובה ממנהלת התמיכה באתר על תרומתי בנושא התמיכה הטכנית. נזכרתי בפעם ההיא שנתתי עצה למשתמשי הלינוקס איך להוריד את גופן arial, וכך לראות יותר טוב את תוכן האתר בפיירפוקס. אבל איזו תגובה קיבלתי? אצטט: איזו בעיה ישנה בפיירפוקס עם גופן Arial ?
מה זה? זה יחס זה?אז היא כותבת שהיא לא תומכת בלינוקס? אני נותן טיפים איך להפוך את האתר ליותר ידידותי גם ללינוקס.
לשמחתי יש גם אחרים שמודים לי על העצה הטובה שנתתי. חבל רק שעל התגובה שבה כתבתי שיש להודות לי זכיתי בהתעלמות.
לא זוכר גם מילה טובה על כך שהסברתי פחות א…

שונא לדבר בטלפון ולהישמע מצונן לצד השני.
אני לא רוצה שיתעניינו אם אני מצונן, ולא צריך שיגידו לי בסוף “תרגיש טוב”.
אם אני באמת מצונן, ומצפה לטלפון אני משאיר הודעה כזאת:
“שלום, אני מצונן ולא רוצה לדבר על זה,
אז אני לא עונה לטלפון.
נא לא להשאיר הודעה”.
כל מה שאני רוצה זה שהיום הזה יעבור
כך שהכי טוב זה לדלג על המקלחת
וללכת לישון כבר ב-7 בערב.
כמה שעות ואתעורר ולא ארגיש
שאני בכלל לא מרגיש טוב.
דברים לא עובדים ככה
ולחלומות יש לוגיקה משלהם
והיא אינה ברורה לי.
אני מתעורר עייף וחש כי החלום
מתערבב לי במציאות.
לא פשוט ברור שאני הולך לישון בשביל שלא
אהיה עייף.
בסוף אני מצליח.

משפחה בוואטסאפ
משפחה בפייסבוק
עוד לא הצטרפתי לוואטסאפ,
וגם מפייסבוק בחרתי להתנתק.
חבל שהזכויות לא להשתמש בטכנולוגיות האלה
איננה מובנת מאליה כשיש משפחה.
יודעים מה?
עוד לא גיניתי את ג’ים מוריסון על הביוגרפיה שיצר לעצמו.
אני עדיין נהנה מהשיר הזה:כי, בעצם, למה שלא אהיה פשוט חופשי.
למה צריך לשאול אותי גם שאלות כמו “מה זה מפריע לך?”?
וואלה, טוב שאין אף גורם להגיש לו טופס בקשה לאישור סגירת פייסבוק עם השאלה “מה זה מפריע לך?”.
חבל שכשיש משפחה לא פשוט ברור שמותר גם לא ללכת בעדר ולהשתמש בוואטסאפ ופייסבוק.