מוקדש להורים אוכלי סרטים
איזה כיף לקרוא ספר של סטיבן קינג וגם להבין על מה הוא מדבר. נזכרתי בפעם ההיא בעבודה ששמעתי באוזניות עוד פרק בתוכנית "זהבי עצבני". שותף שלי לחדר הבין שזה מה שאני שומע, והכי גרוע זה שנכנסה ענבל, שהיא אימא עם דעות נחרצות שפשוט משעממות אותי.התחילה להרצות לי על כמה שהוא אידיוט ושילדים שומעים את זה. בקושי הצלחתי להשחיל מילה, ובסוף מצאה הזדמנות לשמוע אותי אומר מילה בשביל שתגיב עליה ב"בבקשה". ברור שאימא סחית היא טיפוס הרבה יותר טוב מגבר צעיר וקל דעת שמאזין ל"זהבי עצבני". ברור, ברור! יותר מאוחר חזרתי לקרוא ספרים של סטיבן קינג וגם להבין ולראות בהם לא רק את סיפור האימה העל-טבעי, אלא גם את מעשי האדם שיוצרים את האימה בעולמנו הארצני: "זה", "דברים שצריך" וגם את "בית כברות לחיות מחמד". איזה תענוג הספר הזה, שמדבר על הדאגות ההוריות האלה של אם לילדה בת חמש שמודאגת מכך שהבת שלה יודעת שהחתול החמוד שלה ימות יום אחד. חשבתי על זה שהיא צריכה להיות מאוד פריבילגית בשביל לא לדעת על מוות. הסיוט הופך למציאות. נהניתי לקרוא באותו ספר על איך ההורים האלה, שמנ